הנצרות, תרבות מערבית ואנחנו

אחד ההבדלים המהותיים בין דרך החיים שלנו לבין דרך החיים בדורות הקודמים הוא מידת החשפותנו לתרבויות זרות. בעבר חי האדם במסגרת מצומצמת של משפחה וחברים, הכיר את הסביבה הקרובה (ובמקרה הטוב גם את העיר ליד), כאשר רק מעטים ובודדים טיילו בעולם וזכו להכיר תרבויות אחרות. הדרך היחידה שבה תרבות מסויימת השפיעה על תרבויות אחרות היתה דרך כיבוש ומלחמה. היום המצב שונה מהותית - כל אחד ואחד מאיתנו חשוף למיגוון רחב מאוד של תרבויות שונות ודרכי חיים שונים (ומשונים?). אנחנו לומדים להכיר הרבה דעות ומחשבות שבעבר לא הגיעו אלינו, ברמה יום יומית. לדרך החיים הזאת ישנם יתרונות

רבים והישגים לא מעטים, אולם גם חסרונות לא קטנים. ודאי מנקודת מבטה של היהדות, מאחר שהיהדות מייצגת דרך חיים מסויימת מאוד, וחשופה עכשיו יותר מתמיד, לדרכי חיים אחרות. אילו דרכי החיים הללו היו מתאימים או לא פוגעים בדרך החיים היהודית הרי שהיו לדבר רק יתרונות, אולם בחלקם הם בהחלט סותרים אמונות בסיסיות ודרכי מחשבה שהיהדות רואה בהם את יסוד אמונתה.

ללא ספק התרבות המרכזית שמשפיעה עלינו ועל חיינו וממנה אנחנו שואבים ערכים מאוד יסודיים ואפילו דרך חיים שלימה היא התרבות המערבית. תרבות זו, שרובו של העולם "מתיישר" היום לפיה, מבוססת בעיקר על המכנה המשותף הנמוך של כל אדם ואדם, בכל מקום בעולם. אמנם יש לתרבות הזו ערכים יסודיים ואמונות מרכזיות כמו הומניות, חופש ורווחה לכל אחד, אולם דווקא בנקודות אלה ישנה מחלוקת בין גוונים שונים בתרבות המערבית (ברוב המקרים ההבדלים אינם גדולים), והנקודות המשותפות נוגעות דווקא לדרכי בילוי, לבוש, הנאות משותפות וכדומה...

דרכיה ואמונותיה של התרבות המערבית מגיעות אלינו מכל עבר - מעיתונים, סרטים ואתרי אינטרנט, ובעצם מכל דבר בו אנו נתקלים ברחוב. העולם כולו, יותר ויותר, מתלבש אותו הדבר, מבלה באותה צורה ולאט לאט גם חושב בצורה אחידה. ערכים יסודיים משותפים היום לקבוצות גדלות והולכות, וההבדלים בדרכי החיים הולכים ומטשטשים.

אחת הבעיות המרכזיות היא, שהתרבות המערבית כשמה כן היא - נגזרת ממדינות המערב, קרי: מערב אירופה וארצות הברית,  ומדינות אלה שאבו את מירב תרבותן ואופי העמים שלהן מן הנצרות. לכן, יסודות מרכזיים ומהותיים בתרבות המערבית נשאבים מהנצרות, על גווניה השונים (הנצרות האותודוכסית בצרפת וספרד, הנצרות האנגליקנית באנגליה בתוספת נופך פרוטסטנטי מארצות הברית). מושגים רבים מאוד שכל אחד מאיתנו מסוגל לדקלם ללא הכנה מוקדמת, ואפילו אמונות שאנחנו מוכנים למסור את נפשינו עליהם (טוב, אולי לא ממש למסור את הנפש...), הם בעצם מושגים נוצריים למהדרין ונגזרים ממשנתה ותפיסתה של הדת המאמינה בשילוש הקדוש. מושגים אלו סותרים, לעיתים קרובות מאוד, את דרכה של היהדות.

לא נוכל כמובן לעמוד על כל ההבדלים שבין התפיסה הנוצרית ליהודית ועל ההשלכות שיש להם על דרכי החיים והתפיסות המודרניות, אולם ננסה לעמוד על מספר נקודות שנחשבות היום לבסיסיות ביותר בתפיסת העולם המערבית, על מקורותיהם, ועל התפיסה השונה של הדת היהודית.

כפי שכבר ציינו בפרק הראשון (מי שלא זוכר מתבקש לחזור ולשנן), ישנו הבדל בסיסי בתפיסת מעמדו ותפקידו של האדם בין הנצרות, ובעצם רוב הדתות, ליהדות - כאשר הנצרות רואה באדם יצור מסכן שנולד לסבול ואילו היהדות רואה בו בסיס להתפתחות חיובית. מהבדל זה נובע הבדל יסודי אחר בין שתי הדתות. הנצרות, שרואה באדם יצור חוטא ללא תקווה, פטרה את האדם מחובות מעשיות ובעצם מכל המצוות שהטילה עליו היהדות (שממנה צמחה הנצרות). המאמין הנוצרי משוחרר מכבלי המעשים הטובים ואינו צריך לעשות דבר כדי להתקדם. רק לדבר אחד הוא מחוייב והוא האמונה בישו המשיח. אמונה זו תגאל אותו מחטאיו ומעולמו המועד לפורענות, בזכות הייסורים אותם עבר ה"משיח" בזמנו. הדרך להתקדמות בעולם אינה מוטלת על האדם אלא היא חיצונית לו - מישהו אחר סבל ואתה נהנה, בתנאי כמובן שתאמין בו ובסבלו. נקודה נוספת שהובילה את הנצרות לפטור את האדם ממצוות היא העובדה שלפי הנצרות המשיח כבר בא, ואם כן הרי שאין טעם להמשיך לשמור את מצוות התורה שנועדו, בזמנם, לגאול את העולם. שהרי לפי הנצרות העולם כבר נגאל! היהדות לעומת זאת, רואה ערך רב בחייו של האדם בעולם הזה ובמצוות שהוא מקיים בו. היא מטילה על האדם חובות ודרכי התנהגות מסויימים מאוד, ופעמים רבות אפילו מקדשת דרכי התנהגות מסויימות לעומת דרכים אחרות.

ללא ספק אחד היסודות המרכזיים של התרבות המערבית הוא הפטור שיש לאדם, במקרים רבים, מאחריות למעשיו. פרויד לימד את העולם שהאדם הוא "תוצר" - תוצר של סביבתו ושל הוריו, תוצר של משברים שונים שעבר בילדותו ושל מורי דרך מעוותים שפגעו בהתפתחותו התקינה. האדם אולי נולד בסדר לפי פרויד, אולם מאז והלאה עושה כל סביבתו מאמצים אדירים לעוות את דרכו ומאמצים אלו בהחלט נושאים פרי. כיום דרכי הטיפול בבתי הספר, אמונות חינוכיות של ההורים ואפילו דרכי השיקום של אנשים שפשעו כלפי החברה – מושפעים מהדרכים שעיצב פרויד, בהשפעה נוצרית ברורה. הדבר נוגע למושגים לאומיים, כמו האם להעניש מחבלים ורוצחים או להבין את מניעיהם, וגם למושגים אישיים כמו האם עלי לזרום עם עצמי, עם היצרים שלי ותחושותי או להיאבק בהם.

דוגמא נוספת- אחת הדוגמאות הבולטות לביטוי גישתו של פרויד שעיצבה את תפיסת העולם של התרבות המערבית היא היחס לסטיות מיניות למיניהן (הגדלים והולכים). האם אדם שחש משיכה לבני מינו דווקא הוא "תוצר", וממילא אינו שולט ואינו יכול לשלוט על יצריו ולכן צריך לספק אותם (בתנאי שלא יפגע באף אחד אחר), או שהדברים נתונים לשליטתו ולאחריותו? העולם, המתנהג ברובו לפי התפיסה הנוצרית שלפיה אין לאדם סיכוי לכבוש את הרע שבו, הולך ומטהר את הסטיות המיניות. היהדות, לעומת זאת, גם אם היא מכירה בקשייו של אותו אדם, תציב בפניו את הדרישה להתמודד איתם ולכבוש אותם. בדיוק כמו שהיא תדרוש ממנו לכבוש אותם כלפי אשת חבירו או לפני הנישואים.

נקודה מרכזית נוספת היא היחס הנוצרי למוסר האנושי. הנצרות תקפה וביזתה במשך שנים ארוכות מאוד את היהדות על דרכה בנושא זה - על ההרג שבמקרא, על המצוות לדון ולהעניש ועל העדפת הטובים לעומת הרעים. לעומת זאת הציעה הנצרות יחס של חמלה ורחמים, כפרה לחוטאים ופטור מלא מעונשים למאמינים בדרכיה (בשם אותו מוסר וחמלה טבחה הנצרות מליארדים רבים של "כופרים" שסירבו לקבל את המוסר הנוצרי). הנצרות, שאינה מאמינה בעולם הזה (שוב...), אף לא ראתה צורך להתמודד עם הבעיות שהוא מציב, ולכן פטרה וחמלה על כל מעוותי הדרך. לעומת זאת, היהדות רואה ערך בהתאמת התורה לחיים בעולם הזה ולפגעים שבו, ולכן ציוותה על מצוות רבות הנוגעות לסידור דרכי החיים בעולם - ענישת חוטאים, יחס למלחמות ואפילו "סינון" של גורמים שליליים במקרים מסויימים.

העמקה- למרות כל הטוב שבהומניות ובפלורליזם שקיימים היום בעולם, רבים מערכים אלו נגזרים מהיסוד הנוצרי שציינו, שאינו מבחין בין רשע לצדיק ואינו רואה ערך בהענשת חוטאים. כולם בסדר וכולם ראויים ליחס שווה, אין ערך לחלוקה בין עמים ואין טעם לבדיקת מעשיו של אדם. יש לשאוף לשלום ואחווה בכל מחיר ולהקריב לשם כך אפילו אמונות בסיסיות ומרכזיות. המכנה המשותף בין בני אדם הוא זה שצריך להוביל את התרבות, גם אם מדובר ביצר המין או קניית מותרות ללא הרף. "עשו אהבה ולא מלחמה" בכל תנאי. עד היום אחת הטענות המרכזיות של יהודים שאינם מאמינים היא "אכזריותה" של היהדות לעומת המוסר המערבי הטהור. מוסר מערבי זה, יותר מדברים אחרים, מושפע מהנצרות ותפיסתה.

דווקא מכיוון שהנצרות היתה כל כך "מוסרית" ולא סיפקה דרכי התמודדות דתיות לרע שבעולם, הרי שכשנוצר מצב של רוע שהצריך מעשים, מעשים אלו לא הונחו על ידי גישה דתית ונשארו בידיהם של שליטים אזרחיים שעשו ככל העולה על רוחם. הנצרות הפכה מדת החסד לדת ששליטיה טבחו והרגו מליארדים של "חוטאים" ובנו מערכות רידוי וכיבוש של הנתונים תחתיהם.

נציין נקודת הבדל נוספת בין היהדות לנצרות, נקודה שהשפיעה מאוד על בניין התרבות המערבית ועל יחסה או הבוז שהיא חשה כלפי כל דת שהיא. הנצרות נשארה עם חלק ניכר מהיסודות של עבודת האלילים שהיתה קיימת לפניה ואף הכניסה אותם תחת "כנפי השכינה" (כלומר: הפכה אותם לחלק מהדת הנוצרית). יסודות אלו כוללים בליל של אמונות מיסטיות, אמונות טפילות ודרכי התנהגות משונות. מכיוון שאנחנו כל כך מושפעים מהנצרות ותרבותה, הרי שהמושגים האלו נתפסים אצלנו כמושגים "דתיים" לכל דבר. מצד שני, אנחנו מרגישים את העיוות שבהם ואת טעמם המר ולכן אנחנו בטוחים שאנחנו סולדים מ"הדת", כולל מהדת היהודית! הסלידה שיצרה הנצרות מהדת באשר היא הפכה לאחת מאבני היסוד של העולם המודרני.

על ידי בירור היסודות הנוצריים שמשפיעים על חיינו ועל "אמונתנו", נוכל להבין מה באמת שייך לדת ומה לא, ולקבוע על פי זה את היחס האמיתי שלנו לאמונה. יש לסנן מתוכנו אמונות וגישות נוצריות ואליליות ולהישאר עם הגישה היהודית, המציגה דרך חיים שלימה, המטפלת ברע ובטוב, מתמודדת עם ניהול מדינה בעולם ומציבה אורחות חיים הדורשות מהאדם ולא מתייחסות אליו כאל יצור נטול שליטה בעל יצרים ודחפים החזקים ממנו.

סיכום- בפרק זה עמדנו על הבדלים בסיסיים בתפיסות העולם של היהדות ותפיסות העולם של הנצרות. לתפיסות העולם הנוצריות יש השפעה מרובה עלינו ועל אורח חיינו בשל העובדה שהתרבות המערבית שאבה ערכים רבים מדת זו.

מקורות- את השפעתה של הנצרות על התרבות המערבית היטיב לסקור אברהם לבני בספרו "שיבת ציון נס לעמים". ראיית הנצרות את הגוף כשלילי מופיעה פעמים רבות בספריהם, ונציין רק קטע ממכתבו של פאולוס אל הרומאים ח,י: "ואם המשיח יש בכם הנה הגוף מת הוא". התייחסות זו לשפלות הגוף הובילה לפטור מן המצוות: "וכן אחי גם אתם הייתם כמתים לתורה בגווית המשיח להיות לאחר... אבל עתה פטורים אנחנו מן התורה, כי מתנו לאשר היינו זקוקים לו" (שם ו,ז). הרמב"ם מתמודד ישירות עם הטענה הזאת ביד החזקה פ"ג מהלכות דעות ה"א. הרב קוק בפיסקה שציטטנו בסוף הפרק הראשון מוצא קשר בין בזיון הגוף לחטאים. גם ב"אורות ישראל" ט,ב הוא מזכיר את הנושא.

ההבדלים בין המוסר היהודי לנוצרי ומשמעותם מסוכמים היטב בספר "שבילי מוסר" של הרב אליהו בן אמוזג, והויכוח היהודי-נוצרי בדבר המוסר מופיע כמעט בכל ספרי הויכוח. נזכיר גם את דברי הרב קוק באורות ישראל, "ישראל ואומות העולם", פיסקה ד', וב"ישראל ותחיתו" פיסקה ג'. למעשה כל החלק "ישראל ותחיתו" באורות עוסק בנצרות.

גם בנושא ההומניות המוגזמת דן הרב קוק באורות, "ישראל ותחיתו" ט"ו.

לגבי הבוז שחש העולם המודרני למושגים דתיים שהוא מכיר מהנצרות נצטט מדברי הרב קוק (אורות, "אורות התחיה", ג'): "אירופה נתיאשה בצדק מאלוהים אשר לא ידעתו מעולם...".